זקן ושבע

בכל דו"ח עוני מזעזע שמתפרסם לצערנו מדי שנה- מודגשת בכותרת העובדה שבישראל יש הרבה יותר מדי ילדים רעבים. וזה מוזר- כי בתור ילד תמיד חשבתי שכל הילדים מקטרים כשהוריהם דנים אותם לכף-חובה, ומצהירים בפה מלא בסוכריות ושוקולדים שהם בכלל לא רעבים.

אם נשאיר את הציניות לפוליטיקאים, ונסכים שאין באמת לב יהודי אחד שאינו מתכווץ בכאב מהמחשבה על כל ילד שלישי בישראל שהולך לישון רעב- הרי שהראש היהודי צריך למצוא פתרון לשאלה מטרידה לא פחות: איך זה שרוב עורכי הכותרות הצעקניות מתעלמים באופן שיטתי מהעוני והרעב של קבוצה לא פחות חשובה מילדים: הזקנים.

הנתון העיקרי בדו"ח העוני האלטרנטיבי לשנת 2014 בנוגע לקשישים העניים בישראל הינו – שמספרם הוכפל בשנה האחרונה, אך הנתונים הנוספים מדאיגים לא פחות: 56% מהקשישים הנתמכים אינם מסוגלים לשלם עבור תרופות ושירותים רפואיים חיוניים. עבור 94% מהקשישים קצבת הזקנה לא מאפשרת חיים בכבוד, וכתוצאה מכך 56% מהזקנים העניים סובלים ממחסור בארוחות מזינות, בגלל העובדה המצערת שהם אינם יכולים לשלם על המצרכים עבור אותן ארוחות- שבהחלט לא ניתן לכנותן ארוחות שחיתות.

ואני לא יכול שלא לתהות: איה הכותרות שזועקות את מצוקת הזקנים? תתארו לעצמכם שלושה סוקרים שמגיעים לביתו של אברהם הישראלי- ובמקום לרוץ לקבל את פניהם ולהגיש להם סטייקים ועוגות הוא מסתתר בפתח ביתו, עין אחת מציצה מהסדק שבין הדלת לקיר והוא אומר בבושה: "אין לי כלום". מישהו היה מתעניין בבשורה שבפי הסוקרים שלאשתו יהיה תוך שנה בן רעב?, הרי ברור שהכותרת היתה שלאברהם הישראלי מכניס האורחים- אין אפילו צנימים ותה בבית!

אם נחזור למציאות שעולה מדו"חות הדיכאון למיניהם- איך יכול להיות שאת הצעירים שרצים לכנסת כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר- לא מפחידה המחשבה שנכון שהם כבר היו ילדים פעם- והתקופה הזאת לצערם לא תחזור- אבל כולם יהיו יום אחד זקנים חלשים שכבר לא רצים לכנסת- אז מה ניתן לעשות היום כדי שהם לא יהיו עניים לבד בעוד הרבה פחות שנים ממה שהם חושבים?

בימים נבחרים אלה, כל נושא- גם אם יהיה הכי חשוב והכרחי- הופך אוטומטית לתעמולת בחירות. אבל אני מוכן להסתכן ולומר שבתוך הים העכור של השמצות שהוטחו בממשלה הנוכחית- היה אי בודד שזכה לתשבחות מקיר לקיר- המשרד לאזרחים ותיקים.

אפשר ומותר גם לאיש התקשורת הציני והקר ביותר בישראל, לומר איזה "עלינו- לשבח" קטן למשרד שעד לפני מספר שנים נחשב זניח ולא אהוד- והפך את הזקנים והגמלאים לאזרחים עם ותק, הבין שהם פה לא חלילה כנטל על החברה- אלא ככוח עצום של ידע (על משקל הנוטריקון זקן- זה קנה חכמה), הביא את המבוגרים בחזרה לבתי ספר, יצר עבורם אירועי תרבות ייחודיים שמשלבים עבר והווה-  אבל! ופה שוב משתלטים הציניקנים- למרות כל זה- לא הצליח לגרום לוותיקים להזדקן בכבוד.

אחד הביטויים השכיחים בתרבות העולמית שכבר צמח לו זקן הינו "העולם שייך לצעירים". בימי בראשית אנשים היו חיים גם תשע-מאות שנה ולא רק שלא היו עריריים ורעבים אלא גם הולידו בנים ובנות ונפטרו זקנים ושבעים- כנראה בגלל שבימיהם לא היה מחסור באוכל ובתרופות חיוניות. אז אני מציע לכל אותם צעירים שחצנים שחושבים שהעולם רשום להם בטאבו- לשנות כיוון ולאמץ משפטים אחרים: "שאל אביך ויגדך … זקניך ויאמרו לך", "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני"!

אם הילדים הקטנים וכבר לא רעבים שבתוכנו- ידמיינו אותנו במקום הזקנים שאינם מסוגלים לקנות תרופות ומזון חיוני- אולי עד גיל הפנסיה נצליח לעבוד גם למען אלה שכיום אינם יכולים לעזור לנו פיזית- אך אם נקשיב לחכמתם- ב"ה נזכה לראות עולם שטוב יותר להזדקן בו בכבוד ולעוזבו בבוא העת- זקן שבע ושבע-רצון.

• רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל  ל- [email protected]